Vayedaber

משנה: כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָֽמְרוּ לֹו כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם. הֵבִיא בְתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם סוֹתֵר לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה יַּעֲשֶׂה לֹא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלשִׁים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה יעשה. לזה שלא מצא הראיה אלא לאחר שלשים אלא לעולם הוא סותר והלכה כרשב''ג:

מתני' כל זמן שהוא מביא ראיה. זה שנתחייב בדין ומביא ראיה לזכותו סותר את הדין וחוזר הדין אף על פי שכבר נגמר:

הלכה: גָּֽמְרוּ אֶת הַדָּבָר כול'. 20a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כּוֹפִין אֶת הַמְחַייֵב שֶׁיִּכְתּוֹב זַכַּאי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. הַמְחַייֵב כּוֹתֵב חַייָב וְהַמְזַכֶּה כוֹתֵב זַכַּאי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. מְנַיִין כְּשֶׁיֵּצֵא לֹא יֹאמַר. אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַיי מְחַייְבִין. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. דְּלָא יְהֵא מָאן דְּהוּא מֵימַר. כַּמָּה בָעִית לִפְלוֹנִי מְזַכֶּה לִפְלוֹנִי בְדִינָא וְלָא שַׁבְקוֹן לִי. מַאי טַעֲמָא דְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּלָא יֵיתֵי חוֹרָן וְיִסְבּוֹר דִּכְווָתֵיהּ וְיֵיצַר. אוֹף פַּלָּן הֲוָה תַמָּן אוֹף הוּא טָעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יוחנן ור''ל תריהון אמרין. דלא היא אפי' הכא באיפשר להן להוסיף מיירי וכלומר דמעיקרא ל''ק ולא מידי דלא דמי להתם שמסופק אחד מהן בעיקר הדין והרי יש כאן מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע והלכך יוסיפו הדיינין אבל הכא מכיון שאין כאן ספק בעיקר הדין אלא שזה טוען יש לו ראיה לסתור הדין סבירא ליה להת''ק דנותנין לו זמן ואח''כ גומרין הדין ושוב אינו יכול לסתרו ורשב''ג סבירא ליה דלעולם סותר הוא. ולא קמה מילתיה דר' אושעיא דלא דמיא כלל לדהתם:

גמ' אמר ר' הושעיה תמן שאיפשר להן להוסיף. כלומר דלר' הושעיה הוי קשי' ליה מתני' דקתני כל ראיות שיש לך וכו' דמשמע שזה טוען יש לי ראיות לזכותו ואומרים לו הביאם מיכן עד שלשים יום ואם לא הביא גומרין הדין ושוב אין יכול לסותרו ואמאי ליהוי האי מילתא כמו שהיו מסופקים בדין ותנן לעיל דאפילו א' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין וה''נ לא יגמרו הדין עד שיוסיפו הדיינין וישאו ויתנו בדבר והלכך בעי לשנויי דהתם מיירי בשאיפשר להן להוסיף ומוסיפין עד ע''א ודנין אלו כנגד אלו וכו' כדתנן בפ''ה דהוא הדין לענין דיני ממונות כן אבל הכא מיירי שאי איפשר להן להוסיף עוד שאין כאן דיינין יותר או שכבר הוסיפו עד כמה שיכולין להוסיף:

דלא ייתי חורן וכו'. לפי שזה שחביריו רבו. עליו הוא מקפיד בזה שיכתבו דעתו בפירוש מפני שהוא אומר לא יבא אחר ויראה שהדין עמי והוא סובר ג''כ כוותי ויאמר מה זה אף זה הפלוני דיין היה שם ואף הוא טעה בדין ואין רצוני שיאמרו עלי טועה הייתי:

מה עבד לה ר' יוחנן. כלומר מ''ט דר' יוחנן דקאמר דכופין אותו להסכים ולחתום עמהן לא יכתבו אלא סתם כדי שלא יהא כהולך רכיל כדמשמע במתני' ואזלא כר' יוחנן אלא טעמא דס''ל כופין בעי הש''ס:

מתני' פליגא על ר''ל מנין וכו'. דלדידיה שכותבין מי המחייבין ומי המזכין א''כ כהולך רכיל הוא:

המחייב כותב מחייב כלומר כותבין בפסק דין כל הדעות החולקין פ' ופ' היו מחייבין ופ' ופ' מזכין ורבו אלו על אלו לזכות לזה ולחוב לזה וממילא שמעינן לר''ל דאין כופין לזה שחבירו רבו עליו לחתום עמהן:

גמ' כופין את המחייב שיכתוב זכאי. כופין אותו לחתום עמהן על זכאי מאחר שחביריו רבו עליו:

דלא יהא מאן דהוא מימר וכו'. אם לא יחתום עמהן חיישינן שמא אחד מהן שזיכה והוא לא חתם על פסק זה יאמר כמה הייתי רוצה לזכות לזה ולא הניחו חבירי שרבו עלי והלכך כופין אותו שיחתום עמהן כדי שלא יהא לו פתחון פה מלומר כן והא דקאמ' כופין את המחייב כלומר המחייב לזה וזיכה לזה שלא יאמר לא היה דעתי אלא לזכות לאותו פלוני:

הלכה: כָּל זְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא רְאָיָה כול'. אָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא. תַּמָּן שֶׁאֶיפְשַׁר לָהֶן לְהוֹסִיף דָּנִין אֵילּוּ כְנֶגֶד אֵילּוּ. בְּרַם הָכָא אֵי אֶיפְשַׁר לָהֶן לְהוֹסִיף. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן מָרִין. אֲפִילוּ הָכָא אֶיפְשַׁר לָהֶן לְהוֹסִיף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' פליגא על ר''ל מנין וכו'. דלדידיה שכותבין מי המחייבין ומי המזכין א''כ כהולך רכיל הוא:

גמ' כופין את המחייב שיכתוב זכאי. כופין אותו לחתום עמהן על זכאי מאחר שחביריו רבו עליו:

משנה: אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה שֶׁנֶּאֱמַר מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלשָׁה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵין לְחוֹבָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין בְּחוֹבָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אחד דיני ממונות. בדרישה וחקירה. שחוקרין את העדים:

שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב ודרשת וחקרת וזהו דין תורה אבל אמרו חכמים בדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אא''כ נראה להב''ד שהדין מרומה. ודרישה וחקירה היא השאלה בענין עצמו כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינה בענין עצמו כגון מה היה לבוש בכלים שחורים או בלבנים עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:

מה בין דיני ממונות וכו'. דאע''ג דשוין בדרישה וחקירה מן התורה מ''מ לענין מילי דתליא בזכות וחובה אין להשוותם דלא שייך בדיני ממונות:

פותחין. במשא ומתן של הדין:

אפונדתו. אזור חלול א''נ מלבוש הסמוך לבשרו:

קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני. בהא אפי' רשב''ג מודה דכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי ודאי שקרן הוא ודוקא בכה''ג שהיו עדים עמו כאן והראיה אצלו אבל אם באו לו עדים ממדינת הים או שהיו ראיות של אביו מופקדין אצל אחרים והביאו לו יכול הוא לסתור מפני שיכול לטעון ולומר זה שאמרתי אין לי מפני שלא היו מצוין אצלי:

אמר רשב''ג וכו'. ואין הלכה כרשב''ג בזה:

הרי זה אינה כלום. שהרי זה סתם טענותיו ואמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדי שקר:

מתני' אמרו לו הבא עדים. לזכותך או ראיה בשטר:

אִשֻּׁר הַדַּייָנִין מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רַב בַּנַּיי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. יִתְקַייֵם אוֹ בִכְתַב יְדֵי עֵדִים אוֹ בִכְתַב יְדֵי הַדַּייָנִים. וְחַד אָמַר. אֲפִילוּ בִכְתַב אֶחָד וּבְדַייָן אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשר הדיינין. שטר שכתוב בו הנפק ואין מכירין לא חתימת ידי העדים ולא חתימת הדיינין:

מהו שיהא צריך ב''ד. אם צריך שיתקיים כל החתימות שבשטר לפני הב''ד כמו בתחלת קיום השטר שצריך ב''ד ושיתקיימו כתב ידי העדים או חתימת הדיינין או דילמא כיון דמקוים הוא לא חיישינן לזיוף:

ר' הושעיה ורב בניי. פליגי אליבא דשמואל חד אמר דהכי אמר שמואל דצריך שיתקיים והקיום הוא או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינין וח''א דהכי אמר שמואל אפי' בקיום כתב א' מהעדים ובכתיבת דיין א' סגי דס''ל עד ודיין מצטרפין בקיום:

הדרן עלך זה בורר

רִבִּי לֵוִי הֲוָה לֵיהּ דִּין עִם חַד בַּר נַשׁ עַל עֶסֶק בָּתִּים. וַהֲווֹן דַּייְנִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. לְאַחַר גְּמַר דִּין הֵבִיא רְאָייָה. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר הַדִּין. רִבִּי אֶבְמַכִיס הֲוָה לֵיהּ דִּין עִם חַד בַּר נַשׁ עַל עֶיסֶק רֵיחַייָא. וַהֲווֹן אִידַייְנִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. לְאַחַר גְּמַר דִּין הֵבִיא עֵדִים. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. אַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר אֶת הַדִּין. וְלָמָּה תְּרֵין עוֹבְדִין. רִבִּי לֵוִי לֹא אִיתְעֲבִד לֵיהּ גְּזַר דִּין. רִבִּי אֶבְמַכִיס אִיתְעֲבִיד לֵיהּ גְּזַר דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אדיין את לזו. עדיין אתה מסופק בדבר הלא כבר אמרתי לך כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין:

ולמה תרין עובדין. ואמאי מסתפקא ליה לר' לעזר בשניי' הלא כבר מיפשט ליה בקמייתא וקאמר דהך דר' לוי עדיין לא עשה הפסק דין אלא שנגמר הדין היה ולא הספיק להוציא מבעל דינו עד שהביא זה ראיה ובההיא דר' אבמכיס כבר הוציאו ממנו והיה סבור דבכה''ג אין סותרין ופשיט ליה ר' יוחנן דלעולם סותרין ואפי' לאחר שפרע כבר:

הלכה: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. תְּלָתָא אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר אֶת הַדִּין. וְחַד אָמַר. הֵבִיא בְתוֹךְ ל' סוֹתֵר. לְאַחַר ל' אֵינוֹ סוֹתֵר. וְחַד אָמַר. לְעוֹלָם אֵין סוֹתֵר עַד שֶׁיָּבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ כָּל עִיקָּר. וְהָתַנִּינָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה יַּעֲשֶׂה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים. שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה כול'. רִבִּי לָא וְרִבִּי זֵירָא. חַד אָמַר. עַד שֶׁיְּבַטֵּל רְאָיוֹתָיו. וְחַד אָמַר. עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בִּרְאָיוֹתָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתנינן אמר רשב''ג וכו'. על האי מ''ד פריך דס''ל אליבא דרשב''ג דאינו סותר אלא עד שלשים והא רשב''ג קאמר מה יעשה שלא היה יודע וא''כ כל זמן שיכול לטעון שלא ידע עד עכשיו יכול לסתור הוא אליביה:

ר' לא ור' זירא. פליגי בהאי דינא היכא דהביא ראיה שלא היה יודע בה כל עיקר וכהאי חד מ''ד דיכול לסתור בכה''ג ועד כמה סותר הוא:

עד שיבטל ראיותיו. בפני ב''ד וכל זמן שלא ביטל יכול הוא לסתור מכיון שהביא ראיה שלא היה יודע בה כל עיקר:

עד שיכפר בראיותיו. א''צ לבטל אלא מכיון שכפר בראיותיו ואמר אין לי ראיה כלל לא בידי ולא ביד אחרים שוב אינו יכול לסתור:

וחד אמר. הדין בזה דלעולם אין סותר מאחר שאמר אין לי עד שיביא ראיה שלא היה יודע בה כל עיקר ומפני כך אמר אין לי כגון שהיו שטרות של אביו מופקדו' אצל אחרים וכיוצא בזה כדפרישי' במתני':

וחד אמר. דהדין בזה דלא יכול לסתור הדין אלא עד שלשים יום ואליבא דרבי שמעון בן גמליאל פליגי הני אמוראי:

חד אמר כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. כלומר דפסק כרשב''ג והא דלא קאמר הלכה כרשב''ג משום דבמילתיה גופיה איכא לספוקי היכי ס''ל אם לעולם הוא סותר או דוקא עד שלשים כדס''ל לאידך מ''ד הלכך קאמר דכל זמן שמביא ראיה סותר את הדין דמה יעשה שלא היה יודע שיש לו:

גמ' תלתא אמורין. פליגי בהאי דינא דמתני' היכא דאמר אין לי עדים וראיה:

משנה: אָֽמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים אָמַר אֵין לִי עֵדִים הָבֵא רְאָיָה אָמַר אֵין לִי רְאָיָה וּלְאַחַר זְמַן מָצָא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה יַּעֲשֶׂה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לֹו רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים אָמַר אֵין לִי עֵדִים הָבֵא רְאָיָה אָמַר אֵין לִי רְאָיָה רָאָה שֶׁמִּתְחַייֵב בַּדִּין וְאָמַר 20b קִרְבוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אחד דיני ממונות. בדרישה וחקירה. שחוקרין את העדים:

פותחין. במשא ומתן של הדין:

אפונדתו. אזור חלול א''נ מלבוש הסמוך לבשרו:

אמר רשב''ג וכו'. ואין הלכה כרשב''ג בזה:

הרי זה אינה כלום. שהרי זה סתם טענותיו ואמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדי שקר:

מתני' אמרו לו הבא עדים. לזכותך או ראיה בשטר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source